הולדת ילד עם לקות היא אירוע מעורר דחק שעלול להשפיע באופן דרמטי על התפקוד במשפחה והאינטראקציות בין בני המשפחה לאורך מעגל החיים (Dermarle & Roux, 2001). במחקרה של טלי היימן עלה כי מרבית ההורים הושפעו שלילית, רגשית ופסיכולוגית, מלידת ילד עם מוגבלות (Heiman, 2002). בני המשפחה חווים שלבי אבל הדומים לאירוע של אובדן וכוללים תחושות של צער, יגון, אשמה, בושה, ייאוש ורחמים עצמיים. זאת עד לשלב הקבלה וההשלמה עם מוגבלותו של הילד (Heiman, 2002). ההורים מנסים לשמר את שגרות חייהם ונעזרים בקרובי משפחה, ילדים בריאים במשפחה וכו'. נוכחותו של ילד עם מוגבלות עלולה להשפיע על תפקוד המשפחה, כשמידת ההשפעה ואופייה תלויים בגורמים שונים כמו גיל, מין ומיקום הילד במשפחה. (Blacher, 1984: Heiman, 2002 ). מקורות אחרים מדברים על כך שנוכחות ילד עם מוגבלות במשפחה יכולה להשפיע ולתרום ללכידות וחיזוק הקשרים בין בני המשפחה (Blacher &Hatton, 2001: Tali Heiman, 2002).
דווחי ההורים של ילדים עם לקות אינטלקטואלית מצביעים על השפעה שלילית של המצב על האחים של הילד הפגוע. (Neece et al, 2009). מדווח של אחים ואחיות של ילדים עם לקויות שונות עולים רגשות של דאגה לעתיד בן המשפחה הלקוי וחוסר נוחות. הסיבות של הרגשות האלה היו טיפולים שונים שנעשו במסגרת הבית וקונפליקטים סביב אפליה והצקה לאח הלקוי במסגרות החינוך ובחברה (Iriarte, Ibarrola-Garcí, 2010). לידת ילד לקוי משפיעה על חייהם החברתיים של כל בני המשפחה. מרבית ההורים לילדים לקויים נדרשים לערוך שינויים בחייהם החברתיים וחווים רמה גבוהה של תסכול וחוסר שביעות רצון. אלה ממעטים להיפגש עם חברים או לצאת יחד לאירועים, לעיתים קורה שהחברים רומזים להורים שלא להביא את הילד לאירועים חברתיים ואילו האחים נמנעים מלהביא הביתה חברים (Heiman, 2002).