מחקרי אורך הראו כי האישיות, הייצוגים והציפיות ההוריות לפני הלידה מעצבים את החוויות ההוריות ומעצבים את יכולת ההורים לשתף פעולה כהורים לילדם הראשון (Feldman, 2007). המעבר למשפחה מהווה שינוי משמעותי בחייהם של ההורים, שמצריך התארגנות מחדש של המערכת. התינוק המצטרף למשפחה , דורש משאבים פיזיים ונפשיים והצרכים האישיים של ההורים נדחקים הצידה. הזוגיות מקבלת משמעות אחרת והשינוי מחייב חלוקת תפקידים חדשה . מחקרים מראים שהיבטים של ההורות במשותף, Coparenting , משפיעים על הסתגלות הילד למערכת המשפחתית יותר מאשר היבטים אחרים. המודל של Fainberg, מתייחס לכמה היבטים. ביניהם תפיסת ההורים לגבי חלוקת העבודה ביניהם, תמיכה או חתירה תחת הפעולות האחד של השני, ניהול משותף של אינטראקציות משפחתיות ומידת ההסכמה או אי ההסכמה בנושא הטיפול בילדים. למעורבות של האב בטיפול בתינוק ולתפקיד התמיכתי שלו באם יש חשיבות ,הן ברמה הדיאדית והן ברמה הטריאדית.
גורמי סיכון אם/ילד
על פי מאמרה של פלדמן, בשלבים הראשונים של התהוות המשפחה הדפוסים המשפחתיים מתייצבים במהירות וקיים קושי להתאימם בהמשך לשינוי חיובי. סיכון אימהי וסיכון ילדי מעצבים זה את זה באופן דו כווני. פסיכופתולוגיה אימהית מגבירה את חוסר הויסות של התינוק ורגישות שלילית של התינוק מחמירה את המצוקה האימהית.פלדמן מדברת בין היתר על חרדה אימהית וטמפרמנט קשה של התינוק כגורמים המפריעים לאם במעבר להורות.(Feldman, 2007). חוסר שקט של התינוק יחד עם החרדה והתחושות השליליות שעלולות ללוות את האם מרגע כניסתה לתפקיד האימהות, עלולים להוות גורם שיקשה על התפתחות הקשר ביניהם ובהחלט עלול להפריע להתפתחותו של התינוק.
תפקיד האב
ההשפעות של מעורבות אב על מצוקת האם גדולה במיוחד במעבר להורות. בנוסף לכך המגוון והמספר של פעילויות הטיפול בילד שבהן האב שותף (האכלה, משחק טיפול) הן מנבא של הכשירות החברתית של התינוק. אם כך טווח פעילויות האב סביב הילד יחד עם משך הזמן שמבלה איתו הינו מרכיב חשוב במעורבות של האב.(Feldman, 2007). אב שמסייע בטיפול בתינוק מקל על מצוקתה של האם ומנקודת מבט מערכתית, מעורבות האב עשויה להיות בעלת השפעה על הרמה האינדיבידואלית בנוסף להשפעתה על רמות היחסים של הדיאדה והטריאדה. במערך הדיאדי עם האם, האב נתפס כדמות משמעותית, תומכת ומכילה אשר מתערבת באותן סיטואציות שהאם לא מסוגלת להכיל, דבר שעשוי להוות גורם מרגיע ומווסת עבור האמא ולמתן את ההשפעה של מצוקת האם על הקשר הזוגי. פלדמן מתייחסת לתפקוד האב בתוך הדנמיקה המשפחתית וטוענת כי במשפחות בהן האבות אינם במצוקה יחסית, מערכת היחסים אב-ילד עשויה לספק הזדמנות למערכת הורות בריאה אשר מחלישה במידה מסוימת את השפעות המצוקה הרגשית האימהית. זהו מנגנון שבאמצעותו האבות מספקים חוצץ על ידי הגברת התגובתיות החברתית של התינוק (Feldman, 2007).
משמעות ההדדיות ביחסי תינוק/ הורה
על פי קוצנסקה, אוריינטציה נענית הדדית mutually responsive orientation) MRO), היא מערכת יחסים חיובית, קרובה, קושרת בהדדיות, ומשתפת פעולה, המכילה שני מרכיבים: היענות הדדית ורגש חיובי משותף. מערכת יחסים נענית באופן הדדי בין הורה ותינוק שונה ממערכת יחסים נענית באופן הדדי בין הורה וילד בגילאים אחרים. ההקשרים ומהות האינטראקציות בין ההורה והילד משתנים. בינקות, אותם הקשרים כוללים בעיקר הקשרים של טיפול, משחק, ושגרות יומיות, והתקשורת היא ברובה לא מילולית( (2002 ,Kochanska). סגנון הורות בעל מאפיינים חיוביים או שליליים הינו משמעותי ובשילוב עם טמפרמנט קשה, בשלב מוקדם, עלול להשפיע על התפתחות בעיות התנהגות בהמשך(Dishion & Mcmahon, 1988). בתוך גרדנר מציעים שהתנהגות הורית מוקדמת שמערבת הקשבה לצורכי הילד תשפיע בגיל מאוחר יותר על היכולת שלו לוויסות עצמי. קוצנסקה טוענת כי ילד שפיתח מערכת יחסים נענית הדדית עם ההורה יכול לבטוח בהורה ולצפות ממנו שיהיה נענה ותומך; באותו הזמן, הילד מתחיל להרגיש מונע לשתף פעולה ברצון עם ההורה, לאמץ את ערכיו .MRO הורה-ילד הושפע בחלקו, ע"י התכונות הגנטיות-ביולוגיות של הילד. הנטייה שלו לכעס או שמחה, היותו בעל טמפרמנט קשה או אם הוא שלֵו ורגוע. נמצא כי ככל שאימהות אימיהות יותר, הן מסוגלות לגבש MRO עם ילדיהן בצורה טובה יותר (Kochanska,1997). ההיענות לצרכיהם מחד והגבולות שישימו להם בהמשך ישפיעו באופן דרמטי על מידת האמון שיתנו בעולם ועל דפוס היחסים העתידיים שיקיימו עם סביבתם.