"אמאלה", "איזה פחד", "אני לא יודע כלום", "שרק יעבור בשלום", אלה הם צירופי מילים שלרוב נשמעים כמה דקות לפני התחלתו של מבחן, בין אם במסגרת בית-ספרית או אקדמית. תלמידים וסטודנטים מכירים את הפחד שנוטה להגיח רגעים ספורים לפני חלוקתו של טופס הבחינה. תחושה זו באה לידי ביטוי בצורות שונות, בין אם ככאבי בטן, בחילות, רעידות או הזעה, אך ברוב המצבים אנו מצליחים להתגבר על תחושת הלחץ ולבצע את המטלה בהתאם ליכולתנו האמיתית. אך מה קורה כאשר אנו נתקפים בחרדה משתקת חושים, ומרגישים שאין מוצא? האם בכך חוסלו הסיכויים להצלחה בבחינה, או שמא קיימות דרכי התמודדות עם חרדת הבחינות?
חרדת בחינות היא תופעה אוניברסלית שהתעצמה בשנים האחרונות, אם כי המחקר בתחום החל עוד בשנות ה50 של המאה הקודמת. המחקרים המוקדמים מצאו שקיים הבדל מובהק בהצלחה במבחנים, בין תלמידים הסובלים מחרדה לתלמידים בעלי תפקוד רגיל. אני מאמין שרובנו היינו מעלים על דעתנו שחרדה עלולה לפגוע בהצלחה במבחן, אך דווקא ברצוני להתמקד בגורמים מאחורי אותה חרדה ובהתמודדות עמה.
כולנו רוצים להצליח במידה כזאת או אחרת בתחומים שונים בחיים, אבל לפעמים המניע להצלחה הוא דווקא הפחד העמוק מכישלון. ילדים הנוטים לשייך הערכה עצמית להצלחה בבחינה עלולים למצוא את עצמם נשלטים על ידי הפחד, עד לרמה שמתפתחת חרדה אשר פוגעת בביצועיהם ובעצם "מוכיחה" להם את מה שחששו ממנו לאורך כל הדרך: הם אינם ילדים מוצלחים. אולם, לעיתים המקור לחרדה עלול להיות סביבתי, בין אם בשל הורים ביקורתיים, סביבה לימודית תובענית או פשוט המציאות העכשווית שלעתים מעניקה חשיבות יתר להצלחה, ולא לתהליך מאחורי ההצלחה.
כמו הרבה דברים בחיים, גם בחרדת בחינות ישנם מרכיבים מולדים (גנטיים) ונלמדים. כאן נתמקד בהשפעתה של הסביבה על התפתחות החרדה. איוון פבלוב, אבי ההתניה הקלאסית הראה שכאשר שני אירועים קורים בסמיכות זמנים, האדם לומד לקשר בין שני האירועים וכך נוצרות אסוציאציות. באחד מניסוייו הראשונים והמפורסמים בנושא, הראה פבלוב שכאשר מציגים לכלב אוכל ולאחר מכן משמיעים צליל של פעמון, הכלב לומד לקשר בין צליל הפעמון לאוכל, ומגיב לצליל הפעמון באותו האופן שבו מגיב לאוכל (מרייר). אם נחשוב על חרדת בחינות בהקשר של התניה קלאסית, ניתן לדמיין מצב שבו ילד לומד למבחן, משקיע, מגיע למבחן ובסוף מתאכזב מהתוצאה ומרגיש תחושת כישלון. במידה והסביבה לא מתערבת, או לחלופין, מתערבת דרך מתן ביקורת שיפוטית, הילד נותר לבדו להתמודד עם התחושות השליליות. במצב דומה לזה המתואר, הילד עלול לקשר בין סיטואציה של מבחן לרגשי נחיתות וכישלון, ובמידה והקשר בין שני הגורמים הוא מספיק חזק, נוצר פוטנציאל לחרדת בחינות.
נניח ולאחר חוויה קשה של כישלון במבחן, מתחילים לעלות סימנים של חרדת בחינות בהתמודדויות עתידיות. בזמן החרדה, עלולים להופיע תסמינים פיזיולוגיים כגון הזעת יתר, קוצר נשימה ודופק גבוה, יחד עם תסמינים רגשיים כגון תחושת אובדן וחוסר מוצא, כעס ואימה. כהורים, עליכם לחשוד כאשר זיהיתם פער גדול בין הידע של ילדכם לבין התוצאה הסופית במבחן, סימן אשר מבדיל את חרדת הבחינות מלחץ טבעי לפני בחינה, או לחלופין לחץ שנובע מהתכוננות לקויה. האם לאחר כל מה שצוין לעיל, אזלו סיכויו של הילד להצליח בעתיד ולהתגבר על החרדה? בוודאי שלא. ניתן למזער את הסיכוי של הופעת חרדה עתידית על ידי אסטרטגיות למידה מסודרות, זמן למידה מספק וניהול זמן ממוקד בעת הבחינה. כמו כן, מחקרים מצאו שהיכרות עם סביבת הבחינה ובחירת מקום ישיבה מועדף מבעוד מועד, מהוות דרכים נוספות למזעור לחץ. במידה ובכל זאת החרדה תוקפת בזמן הבחינה, יש לעצום עיניים, לנשום עמוק, לדמיין סביבה רגועה ולקחת לגימה של מים. על הילד להבין שעדיף "לבזבז" חמש דקות במטרה להפיג את החרדה, מאשר להמשיך לענות על השאלות כאשר החרדה היא זו שמובילה את הדרך.
עם כל מה שנאמר, שום דבר בעולם הרגשי אינו נוסחה מתמטית, וגם אם מספר ילדים יחוו את אותה החוויה הלכה למעשה, סביר להניח שכל ילד יושפע ויגיב בצורה שונה. יתרה מזאת, גם לסביבה של הילד (בדגש על ההורים) קיים תפקיד לא מבוטל בחווייתו האישית. אם אתם כהורים, מרגישים שילדכם חווה חרדת בחינות, נסו לדבר איתו ולהעמיק במקור הבעיה, ואפילו תכתבו יחדיו את כל המחשבות החרדתיות על דף נייר. לפעמים, יותר קל להתמודד עם בעיה כאשר מעניקים לה צורה קונקרטית וברורה. אם יש לכם ביקורת כלפי ההתנהלות שלו, תנסו להעביר את המסר בצורה בונה ונטולת לחץ. דרך נוספת לעזור לילדכם היא על ידי Reframing, או בתרגום חופשי: שינוי מסגרת החשיבה. מחקר על חרדת בחינות בקרב תלמידי קולג' בארה"ב, מצא שכאשר נאמר לתלמידים שהחרדתיים מבינם יצליחו יותר בבחינה, כך למעשה היה. כמובן ששום דבר לא קורה בין לילה, אך חשוב תמיד לזכור שהכל בראש.
יותם דלאל, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית
