על אובייקט המעבר / יותם דלאל
החיים מלאים בשינויים ומעברים, מתקופת הינקות המוקדמת ועד גיל הזהב. באופן טבעי, השנה החדשה טומנת בחובה חוויה של מעבר, בין אם מדובר על מעבר מהגן לבית הספר, התחלת שנה אקדמית חדשה, החלפת מקום עבודה וכמובן, מעבר מהקיץ אל הסתיו שלעיתים אינו מורגש על סמך מזג האוויר. תחושה זו הובילה אותי לחשוב על מעבר אחר, יותר מוקדם וראשוני, שרובנו עוברים בהצלחה במהלך חיינו: המעבר מתלות מוחלטת לעצמאות ונפרדות. מדובר על מעבר שבאופן בריא מתרחש בשנים הראשונות לחיים, בו התינוק מצליח להיפרד מהאם ולפתח זהות עצמאית שמתקיימת בנפרד מהיחידה של האם-תינוק. במאמר זה, אתמקד במונח המוכר "אובייקט מעבר" (Transitional Object), וארחיב על הפונקציה שלו כמסייע לתינוק בתהליך הפרידה.
מקור המונח "אובייקט מעבר" מחזיר אותנו לאמצע המאה הקודמת, בה פסיכואנליטיקאי בשם דונלד ויניקוט (Winnicott) טבע את המושג. להבדיל מתיאורטיקנים אחרים בתקופתו, ויניקוט ייחס חשיבות רבה לקשר בין האם והתינוק, כפקטור משמעותי בהתפתחות אישיותית בריאה. בכתביו, הוא מתאר את התקופה הראשונה של חיי התינוק כמצב של התמזגות מוחלטת עם האם, במהלכה תפקיד האם הוא לספק את כל צרכיו ולהיות "אם טובה-דיה". בתקופה זו, התינוק עדיין אינו מכיר במציאות האובייקטיבית כפי שהיא נחווית עבורנו, ומבחינתו הוא ניחן בכוחות מאגיים באמצעותם הוא יכול לזמן מענה לצרכיו בכל רגע בו הוא חפץ. לקראת גיל חצי שנה ועד גיל 2.5-3, התינוק לומד להכיר בנפרדות בינו לבין אמו, תהליך שמלווה בחרדה רבה ובהתחלה של הבחנה בין מציאות פנימית (לפיה התינוק הוא הבורא של עולמו) למציאות החיצונית (בה האם היא יצור חי ונושם). בתהליך הזה, בין התמזגות לנפרדות, עומד אובייקט המעבר.
כאשר חושבים על אובייקט מעבר, הדבר הראשון שבדרך כלל עולה לראש הוא השמיכה של הילד, או ה"שמיכי" היקרה שלו, אף על פי שאובייקט מעבר יכול גם להיות בובה אהובה, דובי או פיסת בד. החשיבות של האובייקט אינה טמונה במאפיינים הפיזיים שלו, אלא במאפיינים אותם הילד יוצק באובייקט. הייחודיות של אובייקט המעבר על פני חפצים אחרים, היא שהילד חש בתכונות של האם – חום, רכות והכלה כמתקיימים גם באובייקט. הוא מהווה מקור לשלווה ולוויסות ומאפשר לילד לשהות לפרקים ממושכים יותר ללא הנוכחות הפיזית של אמו. ניתן לומר כי אובייקט המעבר הינו גשר בין המציאות החיצונית והפנימית של הילד: מצד אחד מדובר על חפץ מוחשי שניתן לקלוט דרך החושים, ומצד שני מדובר על אובייקט שמהווה סימבול לתכונות האימהיות שמושלכות עליו.
חשיבותו של אובייקט המעבר טמונה ביכולתו של הילד למצוא מוקד חיצוני לוויסות ורוגע, ובהדרגה להתקדם לעבר נפרדות מאמו. מעבר לכך שהילד לומד להסתדר בעולם ללא תלות מוחלטת באמו, תהליך הנפרדות תורם לעיצוב אישיות בריאה, ספונטנית, יצירתית ומשחקית. ילד יתקשה להתחבר לחפץ במידה וחווה התקשרות לא בטוחה מול אמו, לכן קיומו של אובייקט מעבר מהווה אינדיקציה להתקשרות בטוחה ולצמיחה התפתחותית. מחקרים מצאו כי קיומו של אובייקט מעבר בילדות תורם להתגבשותם של כישורים כמו יצירתיות ואמפתיה במהלך הבגרות. למרות הנאמר לעיל, אובייקט מעבר עלול להצטייר עבור הורים כחפץ שמעודד התנהגות רגרסיבית וראשונית בקרב ילדים, ואכן ישנן עדויות שנוכחותו מעודדת מציצת אצבע. עם זאת, מדובר על דפוסי התנהגות שצפויים להתחלף באופן טבעי לדפוסים בוגרים יותר. עבור האדם המבוגר, מדובר בבובה מרופטת או בשמיכה שלא עברה כביסה מספר שבועות, אבל עבור הילד מדובר על מקור לנחת ברגעי חרדה ומצוקה. לכן, במידה וההיקשרות לאובייקט אינה מפריעה להתפתחות תקינה, כפי שלמשל מוצץ עלול להפריע להתפתחות שפתית, אין צורך למנוע אותה ואף יש לעודד אותה עד רמה מסוימת.
יותם דלאל, M.A. בפסיכולוגיה קלינית
לחזרה לניוזלטר חגים 2018, ניתן ללחץ כאן 