שנת 2017 הביאה עמה את אחת התופעות הגדולות מאז ומעולם בתחום משחקי המחשב: פורטנייט (Fortnite – Battle Royale). היום, כמעט אין ילד בגילאי יסודי ועד תיכון שלא מכיר את המשחק, מה שהופך אותו לחלק מהשפה היומיומית של הילדים וגם של ההורים. בנובמבר 2018, ההערכה הייתה כי בפורטנייט משחקים כ200 מיליון משתתפים, כאשר המספרים עולים בקצב הדרגתי. עם כמה שזה מדאיג, צריך להכיר בכך שמדובר במשחק בעל איכויות ממכרות שקשה להתעלות עליהן, ממספר סיבות:
1) המשחק עצמו הוא חינם אין כסף (אם כי ניתן לרכוש מוצרים בתוך המשחק, נקודה שאדבר עליה בהמשך)
2) המשחק הוא אינטרנטי ורב משתתפים, מה שאומר שכל ילד יכול לשחק עם כל החברים שלו
3) המשחק הוא בקצב מהיר מאוד ומשלב אלמנטים של אלימות, תכנון ושיתוף פעולה עם אחרים
אז מה בעצם עושים בפורטנייט? הנה כמה דברים שצריך לדעת על המשחק שמשגע את העולם. כל משחק כולל עד כ100 משתתפים, כאשר קיימת אפשרות לשחק לבד או בצוותים. אם בחרת לשחק לבד, המטרה היא להיות המשתתף האחרון ששורד. אם בחרת לשחק בצוות, המטרה היא להיות הצוות האחרון ששורד. אכן מגוון מאוד. בכל תחילת משחק, כל המשתתפים מוצנחים לתוך הזירה (Arena – ארנה, אם נרצה להיות מדויקים) ומהרגע שהם נוחתים במפה, כל שחקן צריך לחפש נשקים, חפצים ומשאבים, מהם ניתן לבנות חומות ומבנים מוגנים אחרים, ככלי אסטרטגי. כדי שלא יהיה מצב ששחקנים יתחבאו במקום אחד ויארבו לשחקנים אחרים, השטח ה"בטוח" לאט לאט מצטמצם ומכנס את כל השחקנים למרכז המפה. אחד המאפיינים הכי פופולריים של המשחק הוא האופציה לריקודי ניצחון. כדרך להנציח את הניצחון של שחקן כזה או אחר, ניתן להוציא לפועל צעדי ריקוד מגוונים, ביניהם ריקוד הFloss או ריקוד הרובוט המוכר.
אז אחרי שהבנו קצת את הקונספט של המשחק, עדיין נשאלת השאלה: מדוע הוא כל כך ממכר? קודם כל, הוא ללא עלות וניתן להורדה בצורה חופשית. אך זאת רק ההתחלה; המשחק מאפשר לחברים להצטוות יחדיו ומספק את החוויה שמדובר על מפגש חברתי למרות שבפועל כל ילד טומן את ראשו במסך. לשחקנים מתאפשר לדבר ביניהם במידה ויש בידי השחקן מיקרופון שמתחבר למחשב. כך ניתן לגבש יחדיו אסטרטגיית פעולה, לבקש עזרה או סתם לצחוק על שחקן שניצחת. בנוסף, פורטנייט כולל בתוכו סולם התקדמות, בו כל משתתף עולה בדרגה וכך פותח את עצמו בפני חפצים, נשקים וריקודים חדשים. לכן, נוצרת החוויה שזה אף פעם לא מספיק, שתמיד יש סיבה לשחק עוד כאשר המטרה היא ברורה: תמיד יש מקום להשתפר.
כאן מתחילה הבעיה: כל שחקן רוצה להתקדם כמה שיותר, אבל לשם כך הוא זקוק למה שנקרא V-bucks: כסף וירטואלי. את הV-bucks ניתן להשיג דרך משימות שבועיות, אבל לצערנו זה לוקח זמן והדרך המהירה יותר היא פשוט לקנות אותם בכסף אמיתי. כלומר, המשחק החינמי מעודד את המשתתפים שלו לשפוך כספים כדי להשתפר מבלי להמתין הרבה זמן ולהשקיע מאמץ. הייתם מצפים שהשחקנים יגלו אורך רוח ולא יוציאו את כספם האמיתי על פורטנייט? טעות בידכם: ממחקר שנערך בקיץ של 2018, נמצא שכ70% מהשחקנים מוציאים כסף, כאשר הממוצע עומד על כ84$ למשתתף. באופן אישי, אציין שילד ששוחחתי איתו שיתף אותי בכך שהוציא כ2,000 שקל על המשחק בתקופה של מספר חודשים. מדובר על סכומים לא מבוטלים של כסף אשר ברוב המקרים מוטלים על המשפחה.
מתוך המציאות, עולה שלא ניתן להילחם בתופעת הפורטנייט באופן טוטלי, שכן זהו קרב שסופו ידוע מראש. אבל מה כן אפשר לעשות? בראש ובראשונה חשוב להבין על מה מדובר ולא לדבר עם ילדכם באופן מנותק מעולם התוכן שלהם. למרות שלא תמיד הדבר נראה לעין, ילדים מאוד מעריכים את זה שמדברים איתם בגובה העיניים ומביעים עניין אמיתי בעיסוקם. עם זאת, יש להיות מאוד ברורים כלפי כמות השעות המותרת למשחק ביום ובמידת הצורך להנחיל שגרה של ימים בהם מותר או אסור לשחק. אסור לשכוח שכשזה מגיע לדברים שהם אוהבים, ילדים יודעים להתמקח ולהציג טיעונים, כאילו היו עורכי דין ממולחים. נקודה נוספת שחשוב לי להדגיש היא הנושא הכספי: חייבים להיות עם היד על הדופק בכל מה שנוגע להוצאת כספים על פורטנייט. ילדים נוטים להתפתות בקלות להוצאת כספים מיותרים על להיטים חולפים, והדבר תקף גם לפורטנייט. אם ילדכם מקבל קצבה חודשית/שבועית של כסף, אז חשוב לאפשר לו לשאת בהוצאה בעצמו. אם אתם מעדיפים לתת לילדכם כסף על פי דרישה, נהלו מעקב צמוד אחר סכום ההוצאות על פורטנייט. גם הוצאה של 50 שקל בחודש יכולה להסתכם בסכומים מאוד מכובדים ונטולי פרופורציה. ודבר אחרון, נסו לעודד את ילדכם לפעילויות ותחומי עניין אחרים, כמו תנועת נוער, שיעורי נגינה, חוג ספורטיבי כלשהו או כל דבר שנראה שעשוי לעניין אותו ולהפרות את עולמו. גם אם תחוו התנגדות מצד הילד, זה לא אומר כלום על היכולת שלו להפיק הנאה וסיפוק מהפעילות.
יותם דלאל, M.A. בפסיכולוגיה קלינית