בשנים האחרונות, זיהינו צורך הולך וגובר בטיפול הקבוצתי בשל פניות מרובות של הורים אשר חשים שילדיהם מתקשים בסיטואציות חברתיות, בין אם בשל מופנמות יתר, קושי בהבנת הסטינג החברתי, סף תסכול נמוך וכד'. לאור זאת החלטנו, במכון האביב , לשים דגש רב יותר על טיפול קבוצתי במיומנויות חברתיות.
מהו הטיפול הקבוצתי? הטיפול הקבוצתי מספק לילדים פלטפורמה חווייתית וטיפולית, שמאפשרת להם לרכוש כלים בתחום של המיומנויות החברתיות בשיתוף עם ילדים אחרים, להם קשיים דומים במהותם. מכיוון שכל ילד הוא עולם ומלואו, ניווכח שהתהליך הקבוצתי נבנה יחד עם התפתחותה והתגבשותה של הקבוצה, ותהליך זה כמו כל תהליך חברתי לוקח זמן. למרות שכל קבוצה נעה ונדה באופן דינאמי וייחודי, ישנם מספר שלבים טבעיים אשר מאפיינים התפתחות טבעית של קבוצה, כאשר בכל שלב ישנה מטרת על. בדומה להתפתחותו של יצור חי, כל שלב התפתחותי בקבוצה נתון לגמישות מסוימת בהתאם לחלקים אשר מרכיבים את השלם. כעת אדון בהתפתחותה של קבוצה, על פי מודל רב שלבי שאותו מציעים מקנזי וליבסלי (1983).
שלב 1: היכרות ראשונית
מטרת העל – לפתור את הקושי בהיכרות הראשונית ולהבטיח את היווצרותה של הזהות הקבוצתית הבסיסית.
האמצעי להגשמת מטרת העל הוא ההכרה באוניברסליות של הקבוצה, כלומר ההכרה בכך שיש דמיון בין חברי הקבוצה אשר בא לידי ביטוי בניסיון חיים, חוויות ודפוסים אישיותיים. מדובר כמובן בהנחה שאינה נבחנת לעומק, אך היא בעלת חשיבות עצומה שכן, בשלב זה, לקבוצה אין מספיק כוח פנימי בכדי לשרוד מאבקים וקונפליקטים בין חבריה. תחושת האוניברסליות מעודדת את הפוקוס סביב הקבוצה ומהווה את ה"דבק" אשר מחבר בין חבריה. ברמה האישית, על כל פרט בקבוצה להיות מסוגל לקחת חלק במערכת חברתית, ולהתמודד עם החשש מחוסר קבלה על ידי חברי הקבוצה. לרוב, מטרת העל בשלב זה מושגת על ידי גילוי עצמי של כל פרט בקבוצה, לרוב ברמה שטחית ועובדתית ("אני בן 14, לומד בתיכון…התחביבים שלי הם…"). ברגע שכל אחד מחברי הקבוצה הביא את עצמו לידי גילוי עצמי ברמה כזו או אחרת, הקבוצה מוכנה להתקדם לשלב הבא.
שלב 2: דיפרנציאציה (בידול)
מטרת העל – הכרה בקיומו של שוני בין חברי הקבוצה.
האמצעי להגשמת מטרת העל הוא מתן פוקוס לגבולות הקיימים בין חברי הקבוצה. בכך, הקבוצה עוברת מאזור הנוחות אשר נוצר בשלב הראשון ומתקדמת לכיוון מעט יותר מאיים וקונפליקטואלי. על הקבוצה לחקור את ההבדלים בין חבריה אשר באים לידי ביטוי בתפיסות, עמדות וחוויות שונות. נוסף על כך, חשוב שיתקיים דיון על החוויה שבהצגת עמדות שונות ולעיתים מנוגדות בין חברי הקבוצה. במהלך השלב השני, התחושה הדומיננטית היא של חוסר סדר ואי שביעות רצון, אשר עלולה להוביל לחרדה מהתפרקות הקבוצה. חברי הקבוצה מצויים במעין אזור ביניים, בין האמונה שהקבוצה היא בעלת משמעות ומטרה סופית, לבין התחושה שהתהליך עצמו אינו מהנה כפי שקיוו. אולם, ההתגבשות אשר נוצרה בשלב הראשון מגנה על הקבוצה מידי פירוק. השלב השני מגיע לתומו כאשר חברי הקבוצה מסוגלים לקבל את השוני בין חבריה.
שלב 3: אינדיבידואציה (עצמאות)
מטרת העל – המשך העמקה בהבדלים בין חברי הקבוצה וחלוקה טבעית לתפקידים.
מדובר בשלב ביניים בין השלב השני לרביעי, שבו חברי הקבוצה לא נרתעים מהשוני ביניהם וממשיכים לשתף בתהליכים מנטליים מורכבים אותם הם חווים. השלב השלישי מסתיים כאשר כלל חברי הקבוצה הציגו פתיחות ודנו בנושאים עמוקים מעולמם הפנימי.
שלב 4: אינטימיות
מטרת העל – לחוות אינטימיות ולחקור קשרים קרובים בין חברי הקבוצה
במהלך השלב הרביעי, חברי הקבוצה כבר נחשפו למידע רב אודות האחר, ובידם האפשרות להבין את המורכבות של עצמם ושל אחרים. השאיפה היא שחברי הקבוצה ינועו לכיוון שיח על ה 'כאן ועכשיו' ולא יתכנסו ויתבודדו. בשלב זה, לאחר שהקבוצה חקרה רבדים עמוקים בקרב חבריה, נוצרות חברויות משמעותיות ומורכבות בתוך הקבוצה. תחילה, חברויות אלו עלולות להיות בעלות מאפיינים יותר אגוצנטריים, כאשר כל פרט בקבוצה מונע על ידי צרכיו האישיים ולא ממניעים של הדדיות. אולם, חברויות אלו מתאזנות בשלב הבא. הקושי בשלב זה הינו מהותי עבור מי שחש חוסר ביטחון במערכות יחסים קרובות ואינטימיות, ולכן עלולה להתהוות תחושה שחלק מחברי הקבוצה נמנעים מלחוות קרבה לאחר. המעבר לשלב הבא בהתפתחות הקבוצה לרוב מלווה בהבנה שבכדי שמערכות יחסים עמוקות יתפתחו, על חברי הקבוצה לפתח תחושת אחריות בין-אישית.
שלב 5: הדדיות
מטרת העל – לפתח תחושה של אחריות הדדית בין חברי הקבוצה ולחקור את המשמעות של קרבה.
להבדיל מהשלב הקודם שהתאפיין בתחושה אישית של אינטימיות, בשלב הנוכחי חברי הקבוצה מפתחים הבנה והערכה אודות הייחודיות של פרטי הקבוצה השונים. קיים מתח מסוים בשלב מזה הנובע מהפער בין מערכות יחסים המבוססות על תלות או ניצול, לבין מערכות יחסים מאוזנות יותר. הפתרון הרצוי למתח זה הוא המודעות לכך שמערכות יחסים מושתתות על שיתוף פעולה והסכמה, ודורשות את מעורבותם של כל הצדדים המרכיבים אותן. החשש העיקרי בשלב זה הוא מניצול או מנטישה על ידי האחר, מה שעלול להציף קונפליקטים בין חברי הקבוצה סביב סוגיות של ביטחון, קרבה והדדיות.
סיום
מטרת העל – לסיים ולהתנתק מהקבוצה בתחושות חיוביות של למידה וצמיחה.
על חברי הקבוצה ומנהיגיה להתמודד עם סיומה של המערכת החברתית "המלאכותית" בה הם לקחו חלק. כותבי המאמר הדגישו במפורש שמדובר בשלב נפרד מ5 השלבים הנפרדים, משום שהוא עלול להתרחש בכל אחד משלביה השונים של הקבוצה. קבוצות עלולות לא לצלוח באופן מיטיב את אחד השלבים בהתפתחות, והסיום עלול להגיע מוקדם מהרגיל. הסיום מתרחש באופן אידיאלי כאשר חברי הקבוצה מצליחים להתנתק מהקבוצה כגוף שלם, ולסקור יחדיו את התהליכים השונים שהקבוצה ופריטיה עברו. אירועים וסוגיות משמעותיות יעלו פעם נוספת לדיון וייסקרו על ידי חברי הקבוצה. התחושה הטבעית בקרב היחיד בעת הגעת הקבוצה לסיומה, היא של הפרדות ולעיתים אובדן, אולם שלב זה מאפשר לכל אחד לחקור את מה שלמד לאורך התהליך וליישם זאת בפעם האחרונה בחיי הקבוצה. יש לציין שאופי סיומה של קבוצה מושפע ממספר גורמים, ביניהם מאפייניהם של חברי הקבוצה ויכולתו של המנחה להתוות את התהליך.
לסיום, חשוב לי לחדד מספר דברים שלאו דווקא עולים מתוך המודל התיאורטי שמציעים מקנזי וליבסלי. ראשית, יש לזכור שלמרות שהמודל מחולק לשלבים מאוד ברורים, התפתחותה של קבוצה נעה על רצף ולעיתים הגבולות בין השלבים אינם ברורים כפי שפורטו במאמר. שנית, אף על פי שמדובר במודל התפתחותי שמתאר תנועה לכיוון אחד – קדימה, אין זה בהכרח אומר שקבוצה לא יכולה לחזור אחורה לשלבים מוקדמים על מנת לעסוק בקונפליקטים לא פתורים ובמשימות שטרם הושלמו.
כותב: יותם דלאל
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית
Mackenzie, R. K. & Livesley, W. J. (1983). A developmental model for brief group therapy. Advances in
Group Psychotherapy, Monograph 1, 101-116, International Universitiy Press.
לחזרה לניוזלטר 2018, ניתן ללחץ כאן 