חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו חשים אי שקט פיזי ונפשי , מתח ודאגה רבה, בשל מחשבה שמשהו רע עומד לקרות. המחשבה יכולה להיות על איום או סכנה ממשיים או דמיוניים, במודע או לא במודע והילד חש שהוא חסר אונים מול המחשבה והתחושה הפיזית . חרדה יכולה להשפיע על רמות שונות של תפקוד . החל מקושי בתפקוד החברתי דרך הימנעות ממקומות ופעילויות וכלה בתחושות פנימיות הגורמות למצוקה קשה. כאשר ילד סובל מחרדה הדבר משפיע כמובן גם על הוריו ומשפחתו. במאמר זה ננסה לבחון ומהו האופן התגובה ההורית המיטבי עבור הילדים.
ילדים מפחדים מדברים שמבוגרים למדו לא לפחד מהם כמו רעשים חריגים, חושך, מעליות ולהישאר לבד. בנוסף, הם יכולים לפתח חרדה לאחר שנחשפו לאירועים במציאות שאינם יודעים איך להתמודד עימם כמו מלחמה, שכול, תאונות וטראומה .
נורות אדומות:
בכי מרובה – ילדים הסובלים מחרדה נוטים לבכות יותר,
קשיי שינה – בלילה החרדה מתגברת וילדים עלולים לסרב לישון לבד.
נסיגה לתלות ותחושת חוסר אונים – סירוב להיפרד קושי ללכת לגן או לבית הספר הרטבת לילה ופחד משהייה לבד במשך היום.
קשיי ריכוז – קושי בריכוז במשימות היום יום ,
סממנים פיזיים – כאבי ראש , כאבי בטן בחילות או הקאות
סממנים רגשיים והתנהגותיים – התקפי זעם אלימות דיכאון או בעיות התנהגות .
כאשר הילד סובל מחרדה הוא פונה בדרך כלל אל הוריו לעזרה. הורים מגיבים באופנים שונים לחרדת ילדיהם . חשוב בתור הורים למצוא את אופן התגובה הנכון ביותר שיכול לקדם את הילד ולהפחית את החרדה. כאשר הילד חושש מדבר מסוים האם תפקיד ההורה הוא לקבל את הפחד של הילד ? או שתפקידו להביא את הילד להתמודד עם הפחד. לעתים נראה שלהורים נטייה לחלק ביניהם תפקידים בהתמודדות עם קשיי הילד. כאשר הורה אחד מאמץ את תפקיד ההורה החומל והאחר את תפקיד ההורה המדרבן להתמודד עם הפחד. חלוקה זו גורמת לעיתים למתח בזוגיות ותפיסת הורה אחד כטוב ואמפתי והשני כקשוח ולא מבין .
לעתים אחד ההורים מאמץ גישה קיצונית מידי שמהווה חלק מהקושי של הילד. ההורה ה"חומל מידי" עשוי לתפוס חרדה כחוויה קשה מדי שלילד אסור לחוות ולכן יש למנוע ממנו כל תחושה שקשורה לזה. תפיסה זו שמה את ההורה בתפקיד של ההורה המגונן ואת הילד במצב של תלות כמעט מוחלטת בהורה. תפיסת ההורה ה"מדרבן מידי" אינה רואה בהבנה את הפחדים השונים של הילד והורה זה נוקט בעידוד יתר לחשיפה לגורם המעורר חרדה. זוהי גישה שלעתים יוצרת ניתוק בין הילד וההורה. היא נתפסת על ידי הילד כחוסר הבנה של ההורה את הקשיים שלו ולעתים נחווית כנטישה על ידי הילד.
מהו האופן המומלץ לתגובה ההורית לחרדות והפחדים של ילדיהם :
חשוב לאזן בין שני האופנים (חמלה מול דרבון) בתוך הזוגיות. לכל הורה ישנה תפיסה מעט שונה לגביי ההתמודדות עם פחד וחרדה מה שתלוי בניסיון החיים ובאמונות של ההורה. חשוב ללמוד כזוג לאזן אחד את השני ולקבל את תפיסות האחר כלגיטימיות, כמו גם לגלות גמישות ולעדן מעט עמדות קיצונית מידי.