לגדל ילדים בימינו זה לא משחק ילדים , הורות במאה ה-21 מציבה בפני ההורים אתגרים רבים והרבה שאלות הקשורות בגידול וחינוך ילדים עולות בדרך. הילדים מתחילים את התבגרותם מוקדם יותר ממה שהחלו הוריהם, ורבים ההורים המתעמתים עם הילדים בגלל חוסר ידיעה של מה רצוי וכדאי לעשות על מנת לגדל ילד עצמאי ובעל חשיבה אישית שניתן לסמוך על שיקול דעתו. מערכות היחסים עם הילדים הופכות להיות קשות סבוכות ולא מעצימות לשני הצדדים.
קיים בלבול גדול בקרב הורים לגבי תפקידם, הורים רבים מתקשים בהצבת גבולות לילדים כשבעצם בבדיקה מעמיקה מסתבר כי הם מתקשים למצוא את הגבולות העצמיים, וכך לא מצליחים כמובן להציב גבולות לילדים. ההורים מפחדים להצטייר כ"רעים" לכן מתרצים כמעט לכל גחמה של הילדים וכך מתחיל לו מעגל קסמים בלתי ניתן לעצירה של ילד דורש הורה מקיים. הדרישה הולכת וגדלה ויחד איתה תסכולו של ההורה שמגיב מתוך התסכול בכעס, אכזבה, ענישה וכו'.
הורים מתקשים בלהיות הורים מאחר והתחרותיות והתובענות של המאה הזו החומרית, מקשה עליהם להבין את המקום ההורי המחנך. ההורים מתקשים להיות סמכותיים ורוצים להיות חברים של ילדיהם ובכך מפספסים את ייעודם האמיתי, להיות מכווני הדרך, משיטי הספינה המשפחתית, הקפטנים של הטיטאניק השוקעת תחת העול של פרנסה, רדיפה אחרי ריצוי הילדים ואכזבה מכך שהדברים לא מתנהלים כמו שההורה דמיין אותם או חשב שכך נכון. ילדים של המאה ה-21 הם ילדים שמתפתחים בקצב השווה להתפתחות הטכנולוגיה. כבר מגיל צעיר הם נחשפים לפלאי הטכנולוגיה ונדרשים לשלוט בהם כי אחרת הם לא עומדים בקצב ההתפתחות החברתית. תרבות המשחקים והצריכה שלהם שונה מאוד ממה שהוריהם חוו כשהיו בגילם ומשפט כמו: "בגילך לא היינו יושבים דקה בבית, אלא משחקים בחוץ כל אחר הצהריים" אינה רלוונטית עבורם. רוב התקשורת היום נעשית מתוך הבתים דרך המחשב והטלוויזיה. ילדים היום יכולים לשחק משחק בטלוויזיה או במחשב עם ילדים מעיר אחרת שאין להם וסביר להניח גם לא יהיה להם שום קשר אחר איתם למעט המשחק המשותף מול המחשב או הטלוויזיה. דבר כזה לא היה קיים בזמנים מוקדמים כאשר ההורים היו מבלים ומשחקים "מתחת לבית" בחוץ, שיחקו רק עם ילדי השכונה או בית הספר, החברה לרוב הייתה אותם הילדים שאיתם בילו רק כמה שעות קודם לכן בכיתה.
מערכות היחסים של הורים וילדים היום שונות מבעבר מאחר וההורים נמצאים הרבה שעות מחוץ לבית במקומות עבודה תובעניים או בעסקים פרטיים למטרת הגשמה עצמית . ההורה חוזר הביתה עייף ומלא ברגשי אשם על מעט הזמן שנשאר לו לבלות עם ילדיו. אני שומעת לא מעט הורים שאומרים לי "אני נמצא עם הילד כל כך מעט זמן, אז במעט זמן שיש לי אני גם אכעס עליו / אתעמת איתו / אציב לו גבולות?". הילד "קולט" בחושיו הילדיים והחדים את "חולשתו" של ההורה ומנצל את המצב לטובתו בדרישות מדרישות שונות וכשההורה מתעכב או לא מספק את הסחורה, הילד מגיב בהתאם. או אז עומדים ההורים חסרי אונים מול "המפלצות הקטנות" שיצרו במו ידיהם ולא יודעים מה לעשות, מתוסכלים הם מתחילים לכעוס על הילד שלא מבין איך זה קרה לו ומגיב ביתר עוצמה ולתסכולו הגדול אין גבול. כך נוצר מעגל של תסכול משני הצדדים שמוביל למערכות יחסים של "הורדות ידיים" (מי יגיד את המילה האחרונה) ומלחמות קשות, ענישה ובעיקר ליחסים מקולקלים של ריבים וכעסים ולאווירה מאוד לא נעימה בבית.
להיות הורים זה לא פשוט במאה ה 21, גם להיות ילדים זה לא פשוט במאה הזו. יחד עם כל זאת אסור לשכוח שבהורות ובילדות יש שמחה מאוד גדולה, יש התפתחות הדדית ואפשר לחוות את כל החוויה הזו של שני הצדדים ממקום מאוד מעצים ומאפשר.
כמו למידה עבור כל מקצוע בחיים, גם להיות הורה צריך ללמוד, זו העבודה הכי חשובה שאנו עושים במהלך חיינו ואף אחד לא מלמד אותנו לקראתה כלום. היום יש המון מקומות לעשות את הלמידה החשובה הזו ואני ממליצה לכל הורה ולכל ההורים שבדרך להיעזר בהדרכה הורית על מנת להבין מה נכון ורצוי לעשות על מנת שילדינו יגדלו להיות ילדים עצמאיים, חושבים, יצירתיים,סקרנים, בעלי תושייה, סבלנים, סובלניים, אסרטיביים,מנהיגים, בעלי תושיה, אחראים, חרוצים, ישרים….
ואפשר להמשיך ולמלא את הדף בעוד הרבה תכונות שהורים רוצים שילדיהם יגדלו להיות.
בואו ללמוד איך!!!!